בצהרי-שבת קודש, טז' אדר ב', נפטרה דודתי האהובה פרנסיס טרנר.
יהי זכרה ברוך.
....
ומכיוון שהתכוננו - היינו בשבת באמסטרדם קרוב לרכבת ללונדון.
שעה הליכה לבית-הכנסת הפורטוגזי, שכל מי שביקר בעיר ודאי ביקרו גם בו, ויודעים שמכיוון שהמבנה לשימור - אין בו חשמל. התאורה היא לאור אלפי נרות ואין בו חימום.
הקהילה הקטנטנה שעדיין מתפללת שם - בקושי מניין - מתפללת בימי החורף ב 'בית הכנסת לימי החורף' (ממש כך כתוב על חדר בית הכנסת באחד המבנים בחצר). שם יש חשמל, ספסלי עץ של-פעם, בלי כריות, לא-נוחים בכלל ומתפללים מאירי-פנים ומקבלי-אורחים חמים במיוחד. והם, דוקא הם, בשבת הזו, כמעט וקלקלו לי את התאוריה החינוכית המובילה שלי - כי הם לא זזו בכלל. כל התפילה. לא התנדנדו על הספסלים הקשים, לא בתפילת-עמידה, לא בכלל. ואני, שעבורי התנועה היא חלק בלתי-נפרד מאמונה ולמידה - לא הצלחתי להבין.
...
במוצאי-שבת קיבלנו את הבשורה על דודתי. במהלך ההתארגנות לקראת הרכבת ללונדון - גיליתי שאני חיובית. קורונה.
..
לפני עידן ועידנים פרנסיס היתה זו שהכירה לי את לוטי ברק, האחת והיחידה, אחת מאבני היסוד בתפיסתי את החינוך והתנועה.
תנצבה.
Comments