והפעם - פוסט של שמיל עם הערות שוליים של יעל:
שמיל:
פסח... החג המשפחתי ביותר, כך שאין מצב שאנחנו בחו"ל והילדים בארץ. שתי אפשרויות – או אנחנו אליהם, או הם אלינו, בקיצור - הצענו להם לבוא אלינו, אז למרות שלפי 'התור' הם היו אמורים להיות אצל המחותנים, 'איכשהו' הנושא הסתדר בצ'יק-צ'ק והתחלנו לעבוד על "פרויקט פסח". המחשבה הראשונה היתה להתארגן על מספר קרוונים, אבל במחשבה שניה החלטנו שאין באמת מקום באתר קרוונים לסעודת סדר בהרכב כזה. בועז חיפש במרחבי האינטרנט ואיתר מספר מקומות אפשריים באיטליה, ויעל שיודעת לקרוא לא רק את השורות אלא גם וביחוד את שביניהם מצאה את המקום המושלם עבורנו – וילה באמצע הדרך בין טורינו למילאנו, המלצות על 'המארחת', מספיק חדרים לכל המשפחה, הזוגות והילדים, גינה וכמובן חדר אוכל גדול מספיק לארוחות משותפות ובעיקר לערוך סדר כהלכתו. עברנו את הזמנת כרטיסי הטיסות לכולם, (מי זה כולם? לפי סדר הגילאים והמשפחות: עופר ואלומה עם תדהר, כרמל וכחל, יונדב - שלא הגיע מתפקידו כשליח סוכנות בהילל בארה"ב, דרור וטל עם מילה בת כ-חמישה חודשים, בועז, עידו, נועה ורוני - ביחד 10 מבוגרים + 2 ילדים + פעוטה שחגגה בליל-הסדר שנתיים ועוד תינוקת אחת). שכרנו שני רכבים גדולים שניתן יהיה להתנייד גם ללא צורך במושו (הקמפר - למי שטרם עודכן), קנינו סירים, מחבתות וסכו"ם רב-פעמיים (הכל כבר נשלח לישראל לכבוד החתונה המיוחלת של עידו במאי) וכמובן – מזון.
הערת שוליים 1: יש המוני בתי-אירוח בעיירות ובכפרים באיטליה, התיירות מהווה ענף כלכלי חשוב וצומח כך שגם תושבי חוץ קונים אחוזות כפריות נטושות והופכים אותם לדירות השכרה ואפילו מלונות מפוארים. זה הבית שהיינו בו כמו שמופיע ב airb&b, שהיה פשוט ובדיוק נוח לנו. כפר שרק מתחיל להיות תיירותי ועדיין מתבסס על חקלאות, הליכה ברגל בשבת-חג, מיקום נוח לנסיעות-כוכב מהרי האלפים ועד הים-התיכון והחדרים...
זה החדר בו אנחנו ישנו. יש זכויות לזקנים... לפי ולנטינה, בעלת-הבית המקסימה באמת, היה צורך בשני אנשי מקצוע ובשלושה חודשי עבודה של שניהם לשחזר ולתקן את פיתוחי הגבס בחדר הזה. הבית המקורי בן כנראה כ 300 שנים.
המשך שמיל:
הילדים הביאו בשר מהארץ (בכמויות כאלה שנשאר לנו בפריזר עד ועד בכלל) ואנחנו היינו אחראים על שאר הפרודוקטים. בין החנויות הכשרות של פריז, ג'נבה, מילאנו וטורינו (וקצת השלמות מהארץ) הגענו מצוידים כדבעי. קשה לתאר את הכיף העצום בנוכחות משפחתית כמעט מלאה (יונדב ...) של 8 ימים. ממצב בו במקרה הטוב יש שבת או יומיים שחולפים ביעף, כאן היינו לתקופה משמעותית ללא הסחות חיצוניות. לא פשוט לתמרן בין ילדים קטנים שזמן נסיעה ממושך לא עושה להם את זה, להוריהם, ולצעירים בגילאי העשרים ו..., אבל – הצלחנו.
הערת שוליים 2: רוני מעלה תמונה פסטורלית של נהר בצפון איטליה לקבוצת הווטסאפ המורחבת של הגרוסמנים (עם האחים, הגיסות והבני-דודים מהצד של שמיל)...
...תולי, בן-הדוד האהוב עלינו במיוחד, שואל אם זה שקט כמו שזה נראה...
בתגובה - שלחתי את מה שאני צילמתי,
בדיוק באותו זמן כשרוני צילמה,
אבל
עם קול.
מסקנה?
מה שרואים מכאן לא רואים משם.
אלה החיים האמיתיים.
היה נפלא!
(*וזה הסרטון המדובר:)
14 נפשות, כל אחת יחודית ומיוחדת, עם האופי, הרצונות, ההרגלים ואצלנו גם הגנטיקה משלה - וכמו פאזל אדיר מימדים כל ה'חתיכות' הסתדרו באופן מופלא יחד לתמונה אחת.
מתוך אלפי התמונות שכולם צילמו (ועדיין לא העבירו לנו כמובן :) מצורפות התמונות המלאות והשוות ביותר... מי שרוצה לראות סרטונים של מאחורי-הקלעים - בפרטי (: חמסה חמסה חמסה על כולם:
המשך שמיל:
מסלול השבוע למתעניינים:
יום שלישי 12.4 -החבורה מגיעה למילאנו. חלקם באל-על חלקם בטיסת איזיג'ט מאוחרת. יעל ואני מוציאים את הרכבים וממתינים בשדה עם שלוש מכוניות (מושו + 2). כשכולם מגיעים ונפגשים – ההתרגשות גדולה. נוסעים ל"וילה" הנכדים כמובן איתנו – איך לא.
יום רביעי – מתעוררים מאוחר, יום קל, נוסעים קרוב - לטורינו (בערך שעה נסיעה), מבקרים במוזיאון המכוניות, כי זה המקום לחובבי-ההגה שביננו... החיבור בין הפוליטיקה לחדשנות ומכוניות מרתק. ידעתם שמכונית החיפושית היא הרצון של היטלר להראות שגרמניה מובילה על איטליה וארה"ב? רעבים. המסע הרגלי לארוחת צהריים בעקבות Happy Cow מניב נסיעה של 'הנהגים' על קורקנטים להביא רכבים. אין מוניות זמינות בטורינו (:
חובבי המוזיאונים מביניכם מוזמנים להוסיף בביקורם בטורינו את מוזיאון הקולנוע הגדול במבנה המרשים והמדהים במיוחד ה- Mole, המוטבע על מטבעות יורו (החל במאה ה18 כבית-כנסת). אנחנו לא הספקנו והעומסים האדירים משום שזה היה שבוע הפסחא לא משכו אותנו במיוחד. שומרים לטיול הבא...
יום חמישי - יום שלג באלפים האיטלקיים. נוסעים ל Courmayeur, זוכרים מהפוסט הקודם? עיירת הסקי. השלג כבר כמעט נגמר, סוף עונה, אבל מצליחים לתפוס שאריות. עידו על הסנובורד עולה ויורד במסלולים מתקדמים, בועז ואני עולים לתצפית הנגישה הגבוהה ביותר, ואלומה, נועה, רוני, תדהר וכרמל - משתתפים בשיעור ראשון של סקי. לתדהר וכרמל זו גם פעם ראשונה של שלג. מותר לנחש מי היה האלוף הרשמי...
מקנחים בטיול וארוחת ערב בעיר אוסטה, עיר הבירה של עמק האוסטה היפיפה גם בעונה של בין-לבין (בין הסקי לטרקים). לכם נוסיף את המרחצאות החמים של העמק - להם אסור להכניס מתחת לבני 18.
יום שישי - בישולים. 3.5 מטבחים – 2 מטבחים שהכשרנו בדירות המרכיבות את ה'וילה' עם כיריים אינדוקציה שדרשו תמרון אינסופי בין הסירים, המטבח במושו, דרור על המנגל במרפסת וקילוף הירקות בגינה, ובין לעלות ולרדת במדרגות במקביל לטורניר פינג-פונג סוער ... חוויה שקשה לתאר במילים.
חגגנו סדר כהלכתו, התפללנו ושרנו יחד את ערבית של חג עם ההלל, ובבוקר את תפילת הטל בגינה כשהילדים לידינו על הנדנדות.
בחג-שבת טיפוס ברגל למבצר העתיק של הכפר 'שלנו' המופיע ברשימת המבצרים של אונסק"ו כמורשת עולמית וביחד. (*בתמונות ארוחות ערב אחרות כמובן...)
יום ראשון – טיול לאגם אורטה. שלושת האגמים הגדולים של צפון איטליה: קומו, גארדה ומאג'ורה מושכים מדי שנה עשרות אלפי מטיילים. מעטים מגיעים לאגם אורטה (Lago d’Orta) הקטן והציורי. מיעוט תיירים מחו"ל אבל המון תיירים איטלקיים, נופים עוצרי נשימה ואי אחד בלב האגם, בו שכונת מגורים עתיקה ומנזר יחודי לקדוש מקומי, מנזר שסגור בימים אלה. העיירה ממנה יוצאות הסירות לאי שוכנת למרגלות Sacro Monte di Otra שם מפוזרים 20 מונומנטים מהמאות 16 וה 17 מחיי הקדוש.
יום שני - ירידה דרומה, עם עצירות בדרך. התחלנו בעיר Casale Monferrato שמענו שיש שם גם בית-כנסת מרתק. אבל הכל היה סגור. פסח וגם פסחא ... (בקישור יש סיור וירטואלי בבית-הכנסת הנדיר). ישבנו לצהריים של מצות ליד הנהר של העיר... זו הארוחה מהסרטון למעלה...
משם המשכנו עד לחוף הים התיכון, לעיר ג'נואה (Genova). זהו יום הפסחא השני והעיר נראתה כמו שילוב של אילת, טבריה וירושלים... המעניין יותר היה שגילינו בדרך את מיזם 'ספסלי הענק' הנה Pachina Gigante !
*התמונות מהמצלמה של בועז עדיין לא הגיעו.
יום שלישי - מילאנו. מוזיאון המדע, ליאונרדו דה-וינצ'י, הסעודה האחרונה, המבצר, הקתדרלה וגם קצת אופנה... (:
שם גם השארנו בסוף היום את בועז ועידו לקראת טיסתם חזרה לארץ השכם ביום רביעי.
בקיצור, היינו בערים – טורינו ומילאנו, היינו בשלג (Courmayeur) היינו באחד מהאגמים המדהימים והקצת פחות מוכרים של איטליה (Lago d’Orta) והגענו לחוף הים התיכון בגנואה (Genova). טיילנו, הסתובבנו וחווינו את המשפחה בתוך הנופים היפיפיים. התענוג הצרוף בלשבת מאחורה עם תדהר כרמל כחל ומילה לדבר ולשחק איתם במהלך הנסיעות.
*כמה אנשים נכנסים במושו אחד?
ביום רביעי בחול המועד נפרדנו גם מעופר, אלומה, דרור, טל, בועז, עידו והנכדים שחזרו לארץ ונותרנו עם שתי הבנות לשביעי של פסח ושבת. החלטנו לחגוג בטורינו בקהילה היהודית שם.
אכסנו את הקמפר ועברנו למלון ממש ליד בית הכנסת המרכזי בן מאות בשנים (היחיד שפעיל) בעיר ההיסטורית. הקהילה מפעילה בית אבות ושם הזמנו אוכל לארוחות החג והשבת. בערב חג קיבלנו את האוכל ...בכמויות עצומות.
העברנו את פרטי הדרכונים מראש וכך הגענו לבית הכנסת השמור מאד בערב חג. האמת שהיה מרתק, היינו בכל תפילות החג והשבת (בשבת במנחה היינו בדיוק עשרה) הנוסח בלתי מוכר לחלוטין, משהוא בין נוסח ספרד- אשכנז – ספרדי. המקום מדהים, מתפללים במרתף - בית כנסת תחתון שבימים עברו היה מאפיית מצות מתחת לבית הכנסת הגדול שלמעלה (המכיל כ 1400 מתפללים). בית הכנסת הגדול פעיל בראש-השנה, יום-כיפור, יום א' של פסח ויום העצמאות. המקום גם מהווה מוזיאון יהודי של הקהילה. לבית הכנסת הזה ריכזו את כל ספרי התורה והספרים מעשרות בתי כנסת במרחב "פיאמונטה" שחרבו בשואה ואינם עוד. ספר התורה שקראנו בו בחג בן 300 שנה. הלב נחמץ לראות קהילה המנסה לשמר את מורשתה אבל הולכת ומצטמקת. בין 20 ל 30 מתפללים, רובם מבוגרים. מה יהיה עוד כמה שנים, לא ברור. שם גם הרגשתי חזק את היותי ישראלי – שבת, יום טוב שני, הקהילה אומרת שחרית של חג, ואני שחרית של שבת. הם אומרים הלל ואני... לא. מוסף של חג ואני מוסף של שבת. יזכור נאמר בשבת במנחה בקיצור – כל כך דומה, אבל כל כך שונה.
יום ראשון מצמצמים מרחק לכיוון מילאנו, ביום שני נועה ורוני חוזרות לארץ. ומשם ממשיכים.
לסיכום: כיף!!!! איזו חוויה מדהימה. מיד נולד הרצון לחזור עליה. בע"ה בקיץ עם המשפחה בתקווה להרכב מלא, עם יונדב ורוני ארוסתו/אז כבר תהיה בע"ה אשתו של עידו. מתחילים לפנטז...
