על מקום וזמן
חלק א': House or Home וכמה צריך בחיים
שנים שבהשראת אבא שלי אני מדגישה את ההבדל שבין House או Building ל: Home,
או אם תרצו בעברית טיפה מאולצת - ההבדל בין 'מבנה' ל 'בית'.
ומה בינהם?
לפי מילון קיימבריג' Building הוא תאור למבנה, Home מתאר שייכות, ו - House הוא איפשהו באמצע:
גם בעברית השימוש במילים: מבנה, בניין, דירה ובית לא תמיד מדובר במשמעותו המדוייקת, אבל כשאני אומרת ש 'אני בבית' - כולנו מבינים את המשמעות הנוספת לארבעת הקירות והגג מעל ראשי.
את ה 'בית שלי' אצייד, ארהט ואקשט בדיוק איך שנוח ומתאים לי. עם השנים החולפות אני משתנה, האופנות והשימושים הנדרשים בחלל משתנים, וכך גם הציוד, הריהוט והקישוט. או שלא. ואז אולי המקום כבר לא ה 'בית שלי' ואני עוברת הלאה.
כי 'בית', וכל מה שהוא כולל בתוכו, מייצג רגש.
המשמעות של 'להרגיש בבית' היא של מקום בטוח, רגש חם, נעים, מעורר חיוך, קירבה, חברות, משפחה, קבלה, 'כמו שאני', נינוחות של נעלי-בית, אוכל, צבע של כרית, ספר של השראה, ספה, ריהוט מזכרונות; אבל, אם חווינו בבית רגש אחר, כמו קושי, אתגר, כבדות - במקרה כזה אותה הכרית ואותו רייח של אוכל ייצגו עבורי עולם רגשי אחר לחלוטין.
אבל אל תטעו להבין שהרגש הוא המשליך הבלעדי על החפצים שסביבי. גם להם השפעה על מצב-הרוח שלנו. ההיזון החוזר בין האדם לסביבתו הפיזית מתקיים הן ברמה המודעת - כדוגמת חם או קר לי, נוח או לא-נוח וכו' - והן בתת-המודע כדוגמת השפעות צבע, טקסטורה, עומס ויזואלי, אור טבעי, פרופורציות ועוד. השפעות נרחבות שיש מהן המשפיעות על כולנו ויש את הדיוקים לכל אחד ואחת מאיתנו. השפעות על מצב-הרוח כמו גם על אופני התנהגות שונים.
אז סיכמנו ש'בית' היא מילה המתארת רגש, ורגש הוא סובייקטיבי - אבל לא נשכח שההבדלים בין העיצוב ה'בייתי' שלי לבין של אחרים יכולים להיות הבדלים של שמיים וארץ ... לבן שחור מול צבעוני, נקי ומצומצם מול מלא ואקלקטי, חומר מתועש מול חומר טבעי ... הבנתם למה התכוונתי ?
בעיקר על ההבדל בין בית קטן לבית גדול, בין בית עם יסודות לבית עם גלגלים...
תכירו על רגל אחת את קורל או מושו... :
כשנמצאים בתוך 'הבית שלי' לא מרגישים את העולם שבחוץ. כשסוגרים וילונות - זה רק אני והבית שלי.
המדהים הוא שזו אותה התחושה בדיוק גם בקמפר ...
באמצע שדה באמצע שומקום, במגרש חניה, צמוד לקמפרים אחרים ... עולם נפרד.
ואז, פותחים את הדלת בבוקר - ונזכרים, או שלא, איפה אנחנו עכשיו?
אנחנו לא מטיילים באירופה - אירופה היא זו שמטיילת דרכנו ...
אנחנו נשארים עם הבית שלנו, כוס הקפה והכרית.
עבר שבוע מאז שנחתנו. התחלנו לזוז ביום שישי...
7 מטרים אורך ברוטו - כולל הקבינה וכסאות הנהג (נו... ברור) וזו שיושבת לצידו שמסתובבים אל שולחן האוכל - על כ 2.30 מטרים רוחב = כ - 15 מ"ר, מנוצלים על הס"מ -
ו...
עוד יש מקום!
מה למדנו? שיש המון מה להיפטר כשנחזור...
וש - ביתי הוא מבצרי, Home is where the heart is ובעיקר - *God is in the details ...
*כשקופסאות איקאה נכנסות בול למקרר בלי שמדדנו מראש - רק 'לפי העין' (:
וה-כ-ל חייב להיות מסודר ובמקום כל הזמן
----
מה הרגש הראשון שעלה בנו כשפתחנו את הדלת בפעם האחרונה? זה משתנה בכל פעם.
החיים הם קורי-עכביש ...
חלק ב': זמן
יש לכולנו את הזמנים הקבועים הקטנים והגדולים ... את הרוטינות היומיומיות של הקפה של הבוקר, ההליכה לעבודה, העשבים של הצהריים, השיעור בסטודיו ... ואת אלה החוגגות את החיים כמו שמחות ואירועים ...
בטיול מסוג כזה - הזמן כאילו עומד מלכת אבל לא מפסיק לזוז. אין תכנית ממשית ואין לאן למהר.
תחושה קצת מוזרה. סוזי כתבה לי שטיול נוודות הוא כאילו שהזמן אוזל בלי תכלית, אבל שזה רק בכאילו, כי יש תכלית: הלהיות בזמן ובמקום. כך סתם.
אז יש את תפילת השחרית היומית ואת השבת, וכל מה שבאמצע - הוא 'במקום ובזמן כך סתם'.
עוד צריך להתרגל.
-------
פינת המסלול - מזל שיש 'עקוב אחרי' בגוגל כי אחרת זה לא יהיה בלוג, אלא ספר ... (:
הפרק הבא יוקדש לאי טקסל.