האי טקסל Texel
אל האי ההולנדי המרתק מגיעים במעבורת ענק. בהתחלה לא ברור מה ההבדל בינו לשאר הולנד המישורית, החקלאית, הפשוטה. ואז שמים לב. אין כבלים של חשמל, אין תאורת רחוב, אין טורבינות רוח ויש המון ציפורים, חופי שפל עצומים ותלוליות חול שהם הגבעות הטבעיות הראשונות שראינו במרחב.
ובכלל את האי הזה עוברים מצד-המעבורת לצד-המגדלור (הצד הארוך) בעשרים דקות של רכב, יש בו יותר כבשים מא.נשים (יש כ 15,000 א.נשים), מערכת מסועפת של תיירות (אנחנו עוד לפני העונה) - כולל יציאה לים עם הדייגים (תודה ערן ר. על ההפנייה!), ספורטי-מים ורחיפה, כ 200 ק"מ הלוך ושוב של מסלולי אופניים מסומנים, ותיירות טבע על מרחבי הבוצה (חופי השפל) היחודיים שהוכתרו כאתר טבע מורשת עולמי בשל נקודת מנוחה של נתיב נדידת ציפורים צפון-דרום, כלבי-הים לסוגיהם, ושאר בעלי-חיים חובבי בוצה.
אבל מה שהכי-מסקרן ורציני ומעורר מחשבה בטקסל (שההולנדים לא מבטאים את ה X שלו באמצע) הוא האפשרות לחיות באי שהוא כמעט Self-sustainable היום, בחיים משותפים עם מינימום הפרעות בביוספרה שלווה עם החי והצומח היחודיים סביב.
משפע הדגה ופירות-הים, דרך הכבשים המיוחדות המיועדות למוצרי הצמר המשגעים הנמכרים שם (קניתי זוג גרביים שאין חמות מהם!), ועד למוצרי החלב, הירקות ומעט הפירות - שכולם מקומיים - והם היחידים שנמכרים בסופרמרקט, ועד לשאיפה ליצירת 100% אנרגיה טבעית בשנתיים הקרובות, פרנסה מתיירות-אקסטרים וטבע רק בשעות האור, מוזיאונים ועיירות ציוריות, מרכז טיפול בכלבי-ים פצועים או ולדות עזובים...
אם לא היה קו-אספקה קבוע לאי - יש שם (כמעט) כל מה שצריך בשביל לחיות.
אפשר לוותר על הרבה Stuff...
כמו שחיים בקמפר (:
או כמו שדורית האהובה שאלה - כבר הצלחתם להיפטר מכל ה Stuff?
ואז מטיילים ומגיעים לקצה של הקצה - למגדלור... וכשעוצרים שם לשתות והוא אומר: 'בואי' ...
המלצרית מיד אומרת 'you speak Hebrew' ... ואז מבינים שלא חשוב היכן - ישראל שולטטטתתת?
אז לא.
הקשבה - המלצרית, בסביבות גיל ה 40, גדלה באי הזה. גם סבא וסבתא שלה נולדו שם ולאבא שלה יש חנות ספרים קטנה במרכז אחד מ 7 מרכזי הכפרים שעל האי, והוא מוכר תנ"ך ומוצרים מישראל, ויש סביבו קבוצה של נוצרים לומדי תנ"ך בעברית ואוהבי-ישראל...
ולה, לפני כעשור, אלוהים קרא, וייעד אותה לבוא להתנדב בארץ. באזורים של מרפאת לווינסקי בתל-אביב התחתית. במשך שנתיים וחצי היא התנדבה עם נשים מכורות, שורדות, שארית הפליטה מתחת לאף שלנו.
וכסיימה את 'הקריאה' - חזרה להולנד.
והולנד יקרה ואין כסף והרבה 'צעירים' חוזרים לגור עם ההורים... כמוה.
ביקרנו גם את אבא שלה. וקנינו מוצרי ים-המלח שהוא מוכר ... סיפור אחר.
את אריות-הים לא ראינו בטבע אלא רק בבריכות ההצלה והם היו שוברי לב עם העיניים הגדולות שלהם שהביטו בי שלא העזתי לצלם אותם ... פינת הציפורים מהמוזיאון - מוקדשת לירון כמובן ... לא ידענו לזהות ...
פינת האדריכלות
עד שנות ה 50 של המאה ועשרים עדיין גר במבנה הזה בטקסל איכר אמיתי ...
ככה בדיוק גרו האיכרים של פעם באי.
בצמצום, בעוני, מבתים של קש ועץ.
תעבירו ימינה - יש כמה תמונות בגלריה.
היום?
ההובי שלי בכל מקום הוא לעצור ליד חלונות ראווה של משרדי תיווך ... כמה עולה היום בית בטקסל?
המוןןןן כי לא ראינו למכירה. האיכרים מוסיפים לעבודה בשדות, במקנה או בדיג - איזורי אירוח של כל מיני סוגים של צימרים... בית טורי במרכזי הכפרים? שני חדרי שינה כ 400,000 אירו ... סוף העולם שמאלה זה כאן.
....
פינת ה 'מארגנים-שבת-חתן-מחו"ל':
ופינת המסלול - עדיין בארצות השפלה לסידורי ניירת, רישוי וכל-מיני:
אפילוג - יום לפני טקסל, על האוקיינוס בעיירה אנקהאוזן:
מי היה מאמין ... אני מודה: זקוקה לסוג של סדר-יום כדי לא לגמרי 'לעוף ברוח' (:
אז התחלתי. בבקרים.
קר קר קר ... נורא.
ומלא שגיאות ביצוע ... אבל זה כאן כדי להביך אותי ככה שלא אפסיק :)
תזכורת לעצמנו - לא לשכוח לצלם ...
אנחנו בתוך החוויה ולא זוכרים לצלם ("
........................
16.3 ערב -- איך חוגגים פורים?
עם מגילה כשרה ששמיל הביא מהארץ כמובן !
ב 'אתר' שמספק רק חשמל, באמצע שדה, באמצע שום מקום, עם אף-אחד מסביב...
רק אנחנו וכמעט 0 מעלות,
וכמה כבשים שפועות אי-שם...
חג שמייח!