פורים בגרוניגן Groningen
אמרו לנו שהיא עיר חמודה ... אז נסענו.
עיר שהיא בעיקרה במרכזה ההיסטורי עיר סטודנטיאלית, עם כל האווירה הנכונה, עמוסה באופניים ועם, סוף סוף, מסעדות טבעוניות ... (תחי אפליקציית Happy Cow איתה אנחנו מטיילים מאז שקית' הכיר בינינו...) ...
אבל אם נכנסים לעיר - צריך למצוא חנייה...
בועז בטוח שזה הכי-קשה בתל-אביב... נסה בהולנד.
גם בלי 7 מ' אורך קמפר ... ועם? בכלל...
'תעצור שמיל תעצור!'
יש עמוד, יש גדר, יש שיח, יש רכב (:
המצלמת רוורס לא עובדת כשחשוך (:
עדיין לא צילמנו מספיק תמונות וכבר 17:00 והכל נסגר ... נו.. אירופה. הולכים לישון מוקדם.
אבל רגע קודם - קצב ואנרגיה - העיר כזו והרבה יותר! קללל להידרס מאופניים ...
ובתוך הצעירות, ההתלהבות, בתי-הקפה וארוחות-הערב על המדרכות -
סמטה.
ובסמטה - בית-כנסת.
אחד היפים בעיני.
שמענו עליו ממקומי.
בית-הכנסת, שנחנך ב 1906, תוכנן בידי האדריכל קואיפארס מלבנים ותקרות עץ. קואיפארס היה אדריכל כנסיות וכדי לדעת כיצד לתכנן בית-כנסת הוא עשה לעצמו מסע לימודים (פרטים בקישור). המבנה נבנה במקומו של בית הכנסת הקודם, משנת 1756, שהיה פשוט וקטן מידי לכמות המתפללים בתחילת המאה.
בשנת 1942 הגרמנים הורו על סגירתו והוא שימש כמחסן. לפי הסיפור - ספרי התורה וחפצי היודאיקה הוסתרו בכספות הבנק המרכזי בעיר. לאחר המלחמה, מתוך כ 3,000 יהודים בעיר, שחיו בסמוך לבית-הכנסת, שרדו כ 200 בלבד. חלקם עלו לארץ, התפזרו למקומות אחרים, ורק מעטים חזרו לעיר. הקהילה היהודית מכרה את הבניין והוא הוזנח.
בשנת 1981 החליטה עיריית חרונינגן לשפץ את המקום כעדות לקהילה שנכחדה. המבנה פועל כמוזיאון חי עם מיצגים על מנהגים יהודיים, תערוכות אומנות מתחלפות, תיעוד הנוגע לשואה, ראיונות חיים, צילומים, מיצגים,
וגם
חלק קטן לפני ארון-הקודש, שסגור במעקה, נסו לראות בתמונות, משמש מידי פעם לתפילות ובעיקר להדרכה צמודה למתעניינים איך נראה ספר-תורה ומה עושים בבית כנסת. מי שמפעילים את המקום הם, למיטב הבנתנו, מתנדבים, מרגש לראות שהמקום חי עם תנועה כל הזמן.
וככה, בעזרת-נשים למעלה, שמיל התפלל מנחה של פורים.