Search

21-25.3.2022

Updated: Mar 28

קלרוו CLERVAUX אהובתנו שבלוקסנבורג ...

היינו בעיר הקטנה שבצפון לוקסנבורג בטיול-הניסיון שעשינו באוקטובר. ישראלים ראשונים באתר הקמפינג על הנחל, עם פיטשים (Pitch - שטח להעמדת קמפר או קראוון עם חיבור חשמל) רחבי-ידיים (לא צפוף, שכונת קראוונים) ועם מסתורי פרטיות בין האחד לשני. חזרנו לשם. אני לעבוד ולהבריא בשקט (נעמה - הזומים למכרז? מכאן...) ושמיל לטיולים רגליים סביב.

...

התמונה הימנית היא עם הקמפר השכור באוקטובר, התמונה השמאלית - מעכשיו... רואים את ה'טוסיק' של האדריה מושו שלנו? ארוכה בעוד מטר מהקודם (:

העצים וגדר-החי בין הפיטשים - היו כולם ירוקים באוקטובר, והיום - שלהי החורף - תראו את הצבע. עלים יבשים שאינם נושרים. הזכיר לי את הסיפור העצוב על מי שהדביק את עלי השלכת לעץ ... אבל הנחל אותו נחל, המארחים עדיין מקסימים ולא כל-כך הבינו למה הפעם אני נמנעת משיחת-חולין.


בלי לחץ... כי בשהייה הקודמת שלנו שם כבר היינו בקתדרלה המרשימה ובמבצר המפורסם שנהרס על ידי הגרמנים במלחמת העולם השניה ונבנה בדיוק, אבן על אבן, מחדש, וכבר אנחנו מכירים את סיפורי הלחימה והחזרה לכפרים והעיירות אחרי שהכל נגמר.

המבצר העתיק הענק (בלבן) הוא מקום מושבן של 4 תערוכות שונות, כשהגדולה והמשמעותית ביניהם היא שהיית הקבע של תערוכת The family of man.

יכול להיות שאתם מזהים את כריכת קטלוג התערוכה הישן שהיה פופלארי בשנות השישים (כן, כן... של המאה שעברה :)

The Family of Man comprises 503 photographs by 273 artists from 68 countries and was created by Edward Steichen for the New York Museum of Modern Art (MoMA).


Presented for the first time in 1955, the exhibition was conceived as a manifesto for peace and the fundamental equality of mankind, expressed through the humanist photography of the post-war years.


בתערוכה מוצג מעגל-החיים, מלידה ועד מוות, בתמונות מ 68 מדינות שונות, כאשר - בניגוד לקטלוג - המדינות אינן מוזכרות בטקסטים ובציטוטים הנלווים. כי רגשות שמחה על לידה, נישואין, עמל עבודה, משחק ילדים או צער הם שפה משותפת. התערוכה הזו היתה מניפסט לעולם שאחרי מלחמת העולם השניה.


הצלם האוצר, Edward Steichen, שהיה לוקסנבורגי במקור, ביקש שבסוף ההצגה ב MOMA והסיור העולמי התערוכה תגיע ללוקסנבורג. ושם, בעיר קטנה וציורית, היא מתחבאת. כמעט כמו הנושא שלה.


ופתאום אני מגלה שדוקא מהעיירה האהובה עלי הזו אין לנו כמעט תמונות. מהכיכר הקטנה, בית-הקפה, המספרה... אז הנה. מחבואים. יש כמה מהטיול הרגלי של שמיל סביב... נחשו איזה קמפר זה מושו?


ומשם - לעיר לוקסנברג עצמה, וכפיצוי - המון של תמונות וסרטונים בחיפוש אחרי מסעדה טבעונית ...


העיר לוקסנבורג 'תחתית', העתיקה, שבנויה סביב מפגש שני הנהרות ומוקפת ביצורים, והעיר ה 'עילית' עם הרחובות רחבי-הידיים והתחושה שיש פחות-מידי-א.נשים ביחס לפרופורציה של החתך האורבני (: על המצוקים, עליות וירידות ובסך הכל - פשוט. הכל פשוט. גם הישן מאד, גם הקצת-ישן וגם החדש.


ולמטה בעמק, בין הנהרות מבנה מייקרוסופט. "אף על פי שלוקסמבורג היא מדינה קטנה ומעוטת משאבים, היא נמנית עם העשירות שבמדינות העולם: התוצר הלאומי לנפש של לוקסמבורג הוא מהגבוהים בעולם, ושיעור האבטלה בה הוא הנמוך באיחוד האירופי. עד שנות ה-70 התבססה הכלכלה על תעשיית פלדה, אך עם הירידה בביקוש והתחרות הקשה מצד מדינות המזרח הרחוק הורחב הבסיס הכלכלי והיום משגשגות גם תעשיות הכימיקלים, הפלסטיק וההיי-טק". את ההמשך - הקצת יותר-אפור - תקראו לבד בקישור לוויקיפדיה (:


מדינה עשירה. מקלט מס. ובכל זאת - כשחזרנו לבית-הקפה על המים, הוא היה סגור. עם השלט הזה:


חישובים זהים יש לתל"ג של מדינות שונות ... אנחנו די-בתחתית. אבל כשניקח בחשבון שהאחוזים צונחים עקב חישוב משוקלל של קבוצות שלמות שאינן עובדות - או אז נצטרך לבחון גם, כי, מצד שני, במדד האושר העולמי - אנחנו די-גבוה (:


אהבתי.


במיוחד את הניחושים שהיו בקבוצת הווטסאפ של הויסקי-קלאב לאן השלט הזה מתייחס, לשערי גן-עדן או גיהנום? או מתחמי בדיקות הקורונה בארץ? ... (:


השלט הזה מוקדש במיוחד ל: כל-מי-שעובדים-יותר-מידי-שעות-ביממה-ולא-נהנים-מזה.


זוכרים שאנחנו לא נכנסים למוזיאונים, מסעדות ושאר ירקות?

איזה מזל שבאוקטובר הספקנו להיכנס למוזיאון של קרולר-מולר - מוזיאון שהוא בעצם אוסף פרטי - באמצע De Hoge Veluwe National Park בהולנד. זו היתה אחת מהפעמים הנדירות בה פשוט דמעתי מול עבודות מוקדמות של ואן-גוך. ואפילו בלי לשים-לב. אין סיבה בעולם לשלוח צילומי-נייד של עבודות אומנות... אז רק את המבנה. והסביבה. והסיפור הייחודי על המוזיאון הזה - בקישור ...


ד"ש ונשיקות


22 views

Recent Posts

See All